הרקע העובדתי והמשפטי למאבק על אופיו של החלק הדרומי של הכותל המערבי

 

ההתחלה

 

ביום שחרור ירושלים, הודיע ראש הממשלה לרבנים הראשיים במעמד בבית ראש הממשלה: "על פי בקשתי, הורה שר הדתות לאמר: הסדרים על יד הכותל המערבי ייקבעו בידי הרבנים הראשיים לישראל". (הצופה, כ"ט אייר תשכ"ז)

 

יום לפני תשעה באב תשכ"ז, חודשיים אחרי שחרור ירושלים, עבר בית הדין הרבני הגדול בטקס ממלכתי מהיכל שלמה לבנין שהועמד לרשותו ברחבת הכותל ליד הפינה הדרום מערבית של הר הבית.

זה היה המוסד היהודי הראשון שעבר לעיר העתיקה אחרי שחרורה.

הבנין נכלל בתחום רחבת הכותל במפה בתקנות השמירה על מקומות קדושים תשל"ב, ונראה במפת העיר העתיקה בקנה מידה 1:2500 מתשכ"ז.

 

פעולות משרד הדתות, והנמכת השטח מדרום לשער המוגרבים

 

חצי שנה אחרי איחוד ירושלים,  בי"א בכסלו תשכ"ח, ביקש מ"ע דרוק, מנהל המחלקה למקומות קדושים במשרד הדתות, ממחלקת עבודות ציבוריות: "לפנות ערימות עפר ואבנים בפינה הדרומית מערבית של הכותל כדי לשפר את מראה הסביבה ולאפשר גישה נוחה יותר גם לכותל הדרומי".

 

ועדת השרים לעניין המקומות הקדושים החליטה בי"ז בכסלו תשכ"ח להטיל על שר הדתות לפעול לפינוי הבתים בצד הדרומי של הכותל המערבי ולהריסתם, להכין פעולת הסברה בדבר חשיבות חשיפת החלק הדרומי של הכותל המערבי, בה יודגש כי במצב הנוכחי יש משום חילול הקודש ופגיעה ברגשות הדתיים של האוכלוסיה, להוריד ערימות העפר ולנקות את השטח ליד הפינה הדרום-מערבית של הכותל.

 

למחרת, בי"ח בכסלו תשכ"ח, ביקש משרד הדתות ממנהל אגף העתיקות לאפשר למשרד הדתות לסלק את ערימות העפר שהצטברו ליד הכותל הדרומי. ובכ"ט בכסלו ביקש ממנו לאשר חפירה מהפינה הדרומית עד קשת רובינסון. מנהל אגף העתיקות לא אישר, והוציא רשיון חפירה לפרופ' מזר.

 

משרד הדתות מחה על כך, ובמכתב המחלקה למקומות קדושים מט"ז בטבת למנהל אגף העתיקות (בנספח מכתב 4) נכתב: "מתן רשיון לעריכת חפירות ארכיאולוגיות במקום קדוש לא יכול  להינתן ללא קבלת הסכמתן של הרשויות הדתיות הנוגעות בדבר, במקרה זה הרבנים הראשיים לישראל, וללא התיעצות מוקדמת עם שר הדתות הממונה על שמירת המקומות הקדושים בהתאם לחוק המקומות הקדושים תשכ"ז.

אנו מבקשים שעבודות החפירה יעוכבו עד לקבלת הסכמת הרבנים הראשיים לישראל ולאחר התיעצות עם שר הדתות."

 

ובמכתב המחלקה ליו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מא' באדר, בנוגע לאישור רשיון החפירות, נכתב:

"יש לדאוג לנקודות הבאות:

  1. להשיג הסכמת הרבנים הראשיים לישראל מכח ההוראות והרוח הכללית של חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז- 1967, לפני שנגשים לעבודות העלולות למנוע גישה חופשית למקום קדוש זה.

  2. כמו"כ, לאחר ההסכמה של הרבנות ה ראשית כנ"ל מחייבת הזהירות המינימלית לא לערוך כל חפירות עד לאחר קבלת חות דעת בכתב ממומחים שהחפירות הללו לא תזקנה לכותל.

  3. יש לדאוג לכך שהעבודות תתנהלנה תחת השגחה מתמדת של ממונה מטעם הרבנות הראשית לישראל ומשרד   הדתות, למען מנוע פגיעה אפשרית בקדושת המקום."

***

בעקבות זאת התכנסה ועדת השרים למקומות קדושים בה' אדר תשכ"ח.

הרבנים הראשיים שנכחו בוועדה הדגישו שהכותל המערבי קדוש לכל אורכו, ודרשו לאפשר להתפלל לכל אורכו, והתנגדו לחפירות ארכיאולוגיות.

 

בישיבת ועדת השרים למקומות קדושים בה' אדר תשכ"ח הייתה תמימות דעים ללא חולק שאחרי הריסת הבתים וניקוי השטח יתפללו לאורך כל הכותל המערבי. חילוקי הדעות היו רק אם להרשות שם לפני כן חפירות ארכיאולוגיות.

 

להלן ציטוטים מאותה ישיבה:

 

שר התיירות מ' קול: יעשו קודם את החפירות משער המוגרבים דרומה, אחר כך זה יהיה מקום תפילה.

 

השר י' ישעיהו: הבתים האלה ישנם והם מפריעים למתפללים. ומעבר לגבול הדרומי זה סגור. צריך שם להרוס ולחקור. מדוע לא יעשו שם את הבדיקות המדעיות ואחר כך ינקו את השטח וכל הכותל המערבי יעמוד לרשות המתפללים.

 

שר המשטרה א' ששון: בעניני קדושה הסמכות העליונה הם הרבנים הראשיים. כשאנו דנים בענינים דתיים, אנו הולכים לפי מה שאומרת סמכות זו....

אם איננו קדוש בשבילי,  אם אינני ממהר להתפלל שם- אינני זקוק לו (להרוס את הבתים). החלק הזה רק מרחיב את הכותל המערבי ולאחר שיהרסו- יתפללו גם שם.  [כלומר ההצדקה היחידה להריסת הבתים היתה שהמקום יישמר בקדושה ושיתפללו שם].

 

ראש עירית ירושלים ט' קולק: ביקשתי את פרוט' מזר לפני יומיים להתחיל לעבוד בבולדוזרים, כדי לסיים תוך תקופה קצרה. ואפשר לסיים זאת תוך תקופה מתקבלת על הדעת. אין שום כוונה לעשות ליד הכותל גנים, אלא לעשותו מקום תפילה.

 

יו"ר ועדת השרים שר הדתות ורהפטיג הבטיח באותה ישיבה לרבנים הראשיים:

"כשיתגלה כל האורך, יתפללו לאורכו של כל הכותל".

 

לכולם היה ברור שהחפירות הן רק דבר זמני, והמקום יהיה אחר כך מקום תפילה.

***

משרד הדתות פינה את הגינה שהשתרעה מהפינה עד למרחק 19 מצפון לפינה, ניהל משא ומתן ממושך על פינוי  הבתים, שילם פיצויים לדיירי הבתים, פינה אותם, והרס את הבתים.

 

מיד אחרי כן התפללו תלמידי ישיבת הכותל את תפילתם ליד הכותל שם מדרום לשער המוגרבים.

גם ממשרד החוץ בקשו שיתפללו שם, ושהדבר יצולם ויעבירו להם צילומים.

 

משרד הדתות המשיך להנמיך את השטח כדי לגלות יותר את  הכותל (בדומה להנמכה ברחבת הכותל  שמצפון לשער המוגרבים, אך לעומק רב יותר).

בעוד הדחפורים עובדים, התפללו ליד הכותל המערבי בין שער המוגרבים ובין הפינה הדרומית  של הכותל המערבי. בנספח תמונות מהמתפללים, ומהאלפים שאמרו שם קינות בליל תשעה באב תשכ"ט.

 

ועדת ההלכה למקומות הקדושים שליד הרבנות הראשית, המורכבת מהרב אויערבך, הרב אלישיב, הרב אריאלי, הרב גולדשמיט, הרב גרוסמן, הרב ז'ולטי והרב ישראלי זצ"ל, קבעה בישיבתה בחודש תמוז תשכ"ט שהמקום שפונה מדרום לשער המוגרבים צריך להיות מקום תפילה

 

אנשי המשלחת הארכיאולוגית שחפרו ליד הכותל הדרומי שלחו פועלים לחפור בין המתפללים ליד הכותל המערבי, והביאו דחפור שהתחיל להרוס את המדרון שבו ירדו המתפללים.

***

ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים התכנסה בח' וכ"ט באב תשכ"ט כדי לישב את המחלוקת.

בישיבת ועדת השרים בח' אב תשכ"ט היתה דעת כל השרים, פרט לשר התיירות, שיש לאפשר להתפלל גם בחלק זה של הכותל, וכן תמכו בכך באותו מעמד ראש עירית ירושלים ומר מאיר שמגר, אז היועץ המשפטי של הממשלה ואחר כך נשיא בית המשפט העליון (יש לציין כי בישיבת ועדת השרים בה' אדר תשכ"ח אמר אותו שר התיירות שאחרי החפירות זה יהיה מקום תפילה).

הועדה התכנסה שנית בכ"ט אב תשכ"ט ודנה בשאלה האם לחפור תחילה ואחר כך להתפלל, או אם יתפללו ויחפרו בו זמנית, אלה ליד אלה. הועדה קיבלה  את הדעה השניה והחליטה לחפש דרך שתאפשר גם להתפלל וגם לסיים את החפירות, והטילה על ועדת הבטיחות למצוא דרך כדי שגם יתפללו וגם יחפרו.

 

נוסח החלטת ועדת השרים מכ"ט אב:

 

"להטיל על ועדת הבטיחות להציע פתרונות לדברים הבאים:

לאפשר קיום חפירות ארכיאולוגיות וגישה למתפללים בשטח מקצה השיפוע דרומה לפי הקו שיקבע ע"י ועדת הבטיחות".

 

כשועדת הבטיחות באה לשקול את האפשרויות, דרשה הרבנות הראשית שיתפללו ליד הכותל לכל האורך, כי הוא קדוש לכל אורכו מקצהו הדרומי עד קצהו הצפוני, ויחפרו (באופן זמני) יותר מערבה. המשלחת הארכאולוגית הציעה שיתפללו שם רק ליד קטע מהכותל, ובקטע אחר יחפרו ליד הכותל ממש.

 

בועדת הבטיחות שקלו בי' באלול תשכ"ט תכניות שונות כדי לאפשר במשך שנתיים חפירה ארכאולוגית וגם תפילות, והציעו לאפשר תפילה בשטח מצומצם.

 

מועצת הרבנות הראשית החליטה בג' חשון תש"ל כי "הכותל המערבי לכל אורכו מקודש ומיועד לתפילה...מועצת הרבנות הראשית מתנגדת בכל תוקף להרשות חפירות ארכיאולוגיות ליד כל אורך הכותל המערבי".

 

החלטת מועצת הרבנות הראשית והצעת ועדת הבטיחות הובאו בפני ועדת השרים, והיא החליטה בכ"ב אב תש"ל להטיל שוב על ועדת הבטיחות להציע תכנית.

 

ועדת ההלכה למקומות הקדושים שליד הרבנות הראשית, דרשה בכ"ח אב תש"ל מועדת הבטיחות לנהוג לפי החלטת מועצת הרבנות הראשית הנ"ל.

 

בית הדין הרבני האזורי בירושלים, בהרכב הרב יוסף בבליקי, הרב אברהם שפירא, והרב מרדכי אליהו זצ"ל, הזמין בה' אלול תש"ל את חברי ועדת הבטיחות לדיון, והוציא צו מניעה זמני לא להמליץ ולא להסכים ולא לטפל בביצוע ולא לתת יד לכל תכנית הנוגדת החלטות מועצת הרבנות הראשית וועדת ההלכה למקומות הקדושים.

 

ועדת השרים לא התכנסה שנית לדון בענין, והמשלחת הארכיאולוגית לא עמדה בהבטחתה וחפרה בכל השטח, עד שסיימה את החפירות.

 

בסוף שנת תש"ל ביקש שר הדתות מהיועץ האדריכלי לשר לתכנן בהתיעצות עם מהנדס מחלקת עבודות ציבוריות גישה לכותל המערבי לכל האורך עד הפינה הדרומית. (המקור:מכתב היועץ מה' בתשרי תשל"א).

 

***

 

חלפו שנים, והמקום נשאר בחורבנו ובשוממותו. המקום היה מלא אבנים ושרידי קירות שנתגלו, וביניהם חפירות עמוקות. כל אימת שביקשו להתפלל שם ולקיים את ההבטחות לאפשר תפילה, אמרו שעדיין יש סכנה לציבור עד שהמקום יוכשר לכניסת הקהל.

 

כשרשויות התכנון דנו בתשס"ח בתכנית 10294 לגן ארכיאולוגי, שוב הועלתה הדרישה לאפשר להתפלל שם, וכאשר התכנית הופקדה להתנגדויות בתשע"ב, התנגדו הרבנים הראשים הרב עמאר והרב מצגר.

 

עתה, אחרי שהתאפשר לקהל לגשת, יש לקיים את הציפיות וההבטחות שיהיה זה מקום לתפילה. המקום הוא מקום קדוש.   

     

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload