הניחו לכותל המערבי להישאר יהודי!

באמצע שנת תשל"א, התכנסה "ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים" לדון ולהתייעץ עם הרבנים הראשיים לגבי היחס הנכון על פי ההלכה והמסורת היהודית לגבי הכותל המערבי. על הפרק עמדה בקשתה של המשלחת הארכיאולוגית לבצע חפירות ארכיאולוגיות בחלקו הדרומי של הכותל המערבי, ובכך אולי לשוות לחלק הדרומי של הכותל שם של "אתר היסטורי" באופן שיפגע בצביון הקדוש של המקום.

 

השר מנחם בגין ושר המשטרה אליהו ששון, בקשו מהרבנים הראשיים לבאר מהו מעמדו של הכותל המערבי לכל אורכו? ומדוע לא ניתן להקצות לחפירה לפחות את חלקו הדרומי, שבלאו הכי אינו משמש כעת לתפילה? טענתם המרכזית היתה שפעולה כזו לא תפגע בתפילה המסורתית המתקיימת בחלקו הצפוני של הכותל עוד מימי המנדט הבריטי. 

 

הרב הראשי לישראל הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל האריך להסביר את עמדתו בדברים שהרטיטו את לב השרים וחברי הועדה. אנו מצטטים כאן מילה במילה קטע מדבריו, מתוך פרוטוקול "ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים", בישיבה שהתקיימה ב-כ"ו באדר תשכ"ח (26.8.1968) שארכיון המדינה חשף לאחרונה:

המקום של הכותל המערבי הוא מקום לתפילה. אין שום ספק שזה מפריע לתפילה. האם תנסו להפריע באיזה מקום קדוש לנוצרים ולמוסלמים, שיש להם עסק עם קברים? אולם לנו אין עסק עם קברים, לנו יש עסק עם תורת חיים. גם היהדות שלנו אינה חומר 'היסטורי'. אני יודע על חוקרים גדולים שהתעמקו כל כך בחקר הספרות העתיקה, ביחוד התנ"ך ופרושיו, ובשבילם היה זה 'חומר היסטורי', והנה היהודים הללו – לא אזכיר את שמותיהם לגנאי – לא זכו אפילו לגדל שני דורות של בנים יהודיים, ולבסוף צאצאיהם נמחקו מהחשבון של עם ישראל. אצלם זה היה דבר מת. היהדות בשבילנו איננה חומר היסטורי, זוהי תורת חיים. אנחנו חיים על פיה, ותורת החיים שלנו מדרבנת את מחשבותינו, וגם את מעשינו.

 

גם את המקום הזה, הכותל המערבי, אל תשתדלו לקרוא אותו "אתר היסטורי". כל דבר הוא אתר היסטורי. אם יש יהודי אחד, הוא אתר היסטורי. אבל איזו צורה תקבלו מזה אם תהפכו זאת לאתר היסטורי?

 

אספר דבר שקרה ברוסיה בימי ניקולאי. זהו מעשה שהיה. פעם בא הצאר ניקולאי לאיזו עיר. הרב של המקום, אדם קשיש בעל הדרת פנים מצוינת, עם ספר תורה על זרועו, יצא לקבל את פני הצאר. המלך הודה ושאל משהו. אחרי כן אמר לגוברנטור (=מושל העיר מטעם הקיסר): "הייתי רוצה להעביר את הרב הזה לפטרסבורג, להראות איזה יהודים יש אצלנו". הגוברנטור רשם לו את משאלת הצאר. הצאר נסע, כעבור יום יומיים באה המשטרה של המקום לכלוא את הרב ולשלוח אותו לפטרסבורג. קודם כל לקחו את הרב לבית המרחץ, גלחו את זקנו ופאותיו, לא נתנו לו לאכול,  הוא ביקש רק לחם יבש, לחם שחור. שלחו אותו ממקום למקום עד שהגיעו איתו לפטרסבורג. אמרו: "הנה האיש שהצאר ביקש לשלוח אותו לפטרסבורג". כאשר נכנס הצאר וראה אותו נבהל: "מה עשיתם מהאיש הזקן הזה? פניו היו כפני קדושים בימים עתיקים, מראהו עורר כבוד רב כל כך, והנה הרעבתם אותו, גילחתם את זקנו ואת פאותיו. כעת פניו כל כך חיוורים ומדוכאים. מה עשיתם איתו?".

 

לא ניתן לעשות כדבר הזה מהכותל המערבי. בשבילנו הוא מלא חן, מלא חן עוד יותר מאשר הרב הקשיש בעיני הצאר. כל מה שיש שם נשתמש בו בקשר לתפילה ולהשראת קודש. יש יהודים הבאים להתפלל על צרות הכלל, על צרות עם ישראל הנמצא בצרה ובמצוקה. הדברים ממשיים: היהודים מתענים בנכר. זה נוגע למספרים גדולים. ואם נבקש מכולם להשתתף בתפילה, ישתרע הצבור למן הנקודה הצפונית עד הדרומית בכותל המערבי. יכולים אפילו להראות בטלוויזיה, וכל העולם יתעניין: הנה עומד עם ישראל בכל השטח של המקום הקדוש הזה, בלי צרמוניות ובלי חזנות, עומדים דבקים זה לזה ומתפללים עִם ישראל הנמצא בצרה גדולה. הניחו את הרב הזקן כמו שהוא, לא צריך לשלוח אותו למרחץ מיוחד, לא צריך תספורת, אל יאבד את הפרצוף שלו. הוא בעצמו מלא חן, והמקום הקדוש הזה בעינינו מלא חן. הניחו לכותל המערבי הזה.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload